כשחשבתי על הדרך שבה האור עובר דרך חלון חדרי, הבנתי שמשהו מוזר קורה. כל בוקר, קרן אור מסוימת תמיד פוגעת בדיוק באותו המקום על הרצפה, כמעט כאילו יש לה מסלול קבוע מראש. זה גרם לי לתהות – האם לאור יש באמת נתיב שהוא "בוחר" לנוע בו? או שזה רק עוד חוק טבע שעובד מבלי שנשים לב?
ככל שהתחלתי לחשוב על זה יותר, הבנתי שיש כאן תופעה מרתקת. איך בכלל אור מגיע אלינו? איך הוא נע בחלל? האם הוא חלקיק קטן שקופץ מנקודה לנקודה, או אולי גל שמתפשט כמו אדוות במים?
כדי לבדוק את זה, התעמקתי במושג הגל האלקטרומגנטי. מה שמדהים בו הוא שהוא לא כמו גלי קול או מים – הוא לא צריך שום דבר שיעביר אותו. הוא פשוט קיים. כל גל מורכב משני כוחות בלתי נפרדים – שדה חשמלי ושדה מגנטי, המתנודדים בניצב זה לזה ונעים יחד במהירות האור.
אבל איך הוא בכלל נוצר? כאן נכנס לתמונה האלקטרון. כשאלקטרון נע בתאוצה (בין אם הוא נע קדימה או משנה כיוון), הוא מתחיל "לשבש" את השדה החשמלי שלו. שיבוש זה יוצר תגובת שרשרת – שדה חשמלי משתנה גורם להיווצרות שדה מגנטי משתנה, והשניים מזינים זה את זה שוב ושוב, יוצרים גל נע במרחב.
אז מה אנחנו עושים עם זה? מסתבר שהמון. מהאור הנראה שמאפשר לנו לראות, דרך גלי רדיו שמפעילים את הסלולרי, ועד קרני רנטגן שמשמשות ברפואה. כל סוגי הקרינה האלקטרומגנטית הם בעצם אותו הדבר – ההבדל היחיד הוא אורך הגל. ככל שאורך הגל קצר יותר, כך האנרגיה שלו חזקה יותר.
אבל אז נזכרתי, האור ההוא על הרצפה בחדרי? הוא לא סתם גל – הוא בעצם אינספור פוטונים שנעים במהירות האור, כל אחד מהם נושא מידע שמגיע מהשמש אליי. ואולי, באותו הרגע, גם אני הייתי חלק ממסלול בלתי נראה של גלים אלקטרומגנטיים, שזזים ונעלמים, משאירים אחריהם רק אור, חום, וחשיבה אינסופית על איך הכל עובד.
מישהו ראה את המצית שלי???
ההשפעה הכימית של עישון על הזיכרון הקצר-טווח
כשעברתי אתמול במיזדרונות הקניון שמתי לב לדבר שחוזר על עצמו, בספסל מסויים, תמיד הייתי רואה מצית, או קופסת סיגריות שאינה ריקה. בהתחלה רק הסתכלתי וחוויתי אוקסימורון, האם אמור להיות לי מבאס שאותו האדם שכח את זה? או שזה אפילו לטובתו.
כשהתחלתי להיתקל בתופעת הטבע הזו שוב ושוב, הבנתי שצריך להיות הסבר, אולי זו נקודת ה - "ספאון" שלהם? אולי זה שער מסוים לעולם הניקוטין?
ולכן לקחתי יוזמה ובדקתי, למה אנשים תמיד שוכחים את הסיגריות או המצית שלהם?
כאשר חשבתי על הדבר הזה בעבודה, הרגשתי הפשעה שלילית, לא בגלל הסיבה, אלא בגלל ששרפתי סיר פופקורן שלם כאשר לא זכרתי לכבות אותו כשהוא היה מוכן.
שיערתי לעצמי כמה סיבות אפשריות:
1 - יש שינוי כימי ששווה לבדוק מהו
2 - כשאדם רוצה לעשן הוא מרגיש לחץ או דחף מסוים לעשן ורק את זה הוא רוצה, כלומר הוא רוצה לחזור להיות " רגוע" וכשהוא משיג את זה, כל עניין הסיגריות כבר לא רלוונטי עבורו.
3 - אנשים פשוט טובי לב כל ודואגים להבאים בתור :)
אז התחלתי לבדוק, וגליתי שאכן מעורבת בזה סיבה כימית
ניקוטין , החומר המרכיב את הסיגריה( וההמכר) חודר למחזור הדם וגורם להפרשה של גלוטמט ( כן זה בעברית!) סרוטונין, ודופמין, שבגלל הפרשתם אדם מרגיש את תחושת הרוגע הרגעית הזו ואף מרגיש שיפור מסויים בזיכרון ובריכוז!
אך הבעיה מתחילה כשההשפעה נעלמת, וזה גורם לשכחה המיידית לאחר העישון,
הנפילה המהירה הזו ( ירידת הניקוטין המהירה) גורמת לירידה זמנית במיקוד הקשבי מה שמוביל לשיכחת החפצים!
